"הנה כאשר יהודי קירב ולימד את בן חברו עם הארץ תורה וכו' עד שגדל ונהיה ת"ח והוא עצמו מלמד תורה לאחרים, וכן נולדו לו ילדים ואת כולם גידל לתורה ויראת שמים. הלא לזכות הראשון שלימדו יחשבו כולם."

"וראוי לך אחי לדעת, כי זכות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתיקון נפשו לאלוקים יתברך, ואילו היה קרוב לנביאים במדותיהם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם בו, אינם כזכויות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומיישר הרשעים אל עבודת הבורא, שזכויותיו נכפלות בעבור זכויותיהם כל הימים ובכל הזמנים"

"כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר (ירמיהו טו, יט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר (ירמיהו טו, יט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה "

"המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו. ולא תאמר "כאילו" ילדו ולא ילדו ממש. אלא אדרבא הוא ילדו בעצמו. כי אביו ואמו נתנו לו הגוף, והרב משפיע בו נשמה, כי התורה נשמותיהן של ישראל. ע"כ אשרי מי שמלמד את בן חברו תורה."

"אם היו יודעים מעלת המלמדים בשמים,
היו כולם רצים להיות מלמדי תינוקות של בית רבן".

דרשו על הפסוק בתהלים (נ' פסוק כ"ג) "ושם דרך" אלו סופרים ומשנים, שהן מלמדים את התינוקות באמונה. ודרשו שם עליהם, שהם עתידין לעמוד בימין הקב"ה, שנאמר "אראנו בישע אלוקים".