תפריט
"ורגליים לפיסח אני" (איוב כ"ט)
את ברחובה של עיר
חבורת ילדים עליזה,נותנת קולה
האוזן שלך,עומדת במהירות הקול וקולטת משהו חד מדיי.
את מנתרת קמעא כאילו דרכת בעקב יחפה על זכוכית שהתנפצה זה עתה.
זו עליזות הילדים שמתנפצת לחלקיקים כשאת שומעת את המילים הדוקרות מנסרות בחלל.
מרגיעה את עצמך עם הקלישאות המנחמות
"מריבות של ילדים…"
"ככה זה ילדים…עם אכזר.."
"יגדלו…."
התיק נסגר אין ראיות אין חשודים.
דשה את הזכוכית בעקבייך את בחוף מבטחים שרעפייך לוקחים אותך איתם לאי שם…
לפני שאת עוזבת את המקום,
מרשה לעצמך להעיף מבט מהיר על החבורה המדוברת.
ואז
את מגלה את הקורבן…
סוחב רגל….ילד חמוד ממ…קצת אחר…
עכשיו, את רוצה לתת את קולך.
אלה לא זכוכיות של צלחות שאת דורכת עליהן הרגע,
זה שנדליר ענק , ענק.
משובץ קריסטלים קריסטלים
לא מתנפץ,
מתפוצץ לזכוכיות זכוכיות לאלפים,מחודדות.
ואת כמו דורכת עליהם,
מחפשת מנוח לכף רגלך.
***
וזאת את,
עוד עוברת אורח שחולפת על פני זה הארוע.
רגע קל והוא כבר מאחורייך.
ומה עם החמוד האחר הזה?
האם הוא נשאר שלם אחרי המפץ הגדול ??
ומי יודע כמה כאלה כבר עבר?
ואולי זה לא מפץ גדול?
אולי זה רק מפצון ?מפץ קטן מתוך אחד גדול?
משא אחד מני משאות כבדים שהוא נושא עם הניסיון הזה???
******
עולם העשייה:
מתוך שאלות שעלו במסגרת קורס "התערבות רגשית במרחב הכיתתי" מרצה: ר. באיבסקי
שאלה אותי מורה:
"תלמיד בכיתתי סובל מוגבל מלידה, הוא גורר רגל בצורה בולטת מאד.
הילדים מציגים את צורת ההליכה שלו ואף צוחקים כשנתקל במשהו.
איך ניתן להעביר בכיתה את הדרך הנכונה לחבריו להתייחס אליו בכבוד וסלחנות ולא להפך?
תשובה :
מצב זה בו ילדים מרגישים רתיעה מול שוני הוא טבעי, תגובתם הישירה והאמיתית גם היא
מתאימה מבחינה התפתחותית רגשית, אך זוהי הזדמנות מיוחדת בשבילך המורה- להטמיע בהם ניצנים חדשים של חשיבה והבנה רגשית וחברתית.
לפני הכל- כאן המקום לגבולות ברורים- "בכיתה שלנו לא מדברים כך", לעצור התנהגות כזו בכל פעם שמופיעה.
בנוסף כדאי מאד לנצל את מה שקורה בכיתה לעבודה ותהליך על הבנה וחיבור למישהו אחר,לרגשות אמפתיה מול מה מרגיש מי שפוגעים בו:
לספר סיפור על ילד עם קושי אחר- מגמגם או בעל מראה חריג ולתאר מצב של פגיעה בו (באופן דומה למה שהם עושים אך במקום אחר למשל אחר הצהריים בגינה)
לפתח איתם דיון ולתת להם לומר כיצד מרגיש הילד שנפגע, מה הוא היה עונה להם אם הוא לא היה מתבייש, שינסו לחשוב מה גורם לילדים לפגוע בו.
אפשרויות הביצוע מגוונות,
* אפשר ממש לעשות סימולציות בכיתה.(ילד וחבר והשיחה ביניהם)
* לתת תמונה של ילד וחברים ולבבות/ תבניות קומיקס ריקות שבתוכם כותבים מה מרגישים הילד והחברים.
*אם הילד מסוגל,אפשר בהמשך לתת לו לשתף את הילדים איך הוא מרגיש ומה יכול לעזור לו כשהוא נתקל בקושי הפיזי או החברתי.
באשר לבית שני הגמרא מספרת שהחורבן ארע בגין מעשה ד"קמצא ובר קמצא " שם פשוט העליבו אדם ברבים .והנה אף על פי שהמעליב היה בס"ה אדם אחד, בכל זאת גם אלה שראו ושתקו ולא מיחו הרי זה נחשב כאילו הם עצמם גם כן העליבו .
מצינו גם אצל איוב שכאשר היה מונה את מעלותיו של עצמו היה משתבח בזה שמעולם לא ראה שנעשה איזה עוול ושתק .
כאשר בחברת הילדים יש מקרה או מצב קבוע שבו פוגעים או מעליבים ילדים הרי שהפגע אינו רק בחוטא עצמו אלא בכל אלה ששותקים ולא מוחים .
אם היו הילדים מוחים ולא מסכימים לכך שבחברתם יעשו מעשי עוול היו בודאי גורמים למניעת אותם מעשים .
בשתיקתם הם מאפשרים למעשי העוול להיעשות וכך הם הופכים שותפים למעשה ." (מתוך דברים שנמסרו בע"פ ע"י כ"ק האדמו"ר מסלונים שליט"א ע"מ לאומרם בפני התלמידים בת"ת 'ברכת אברהם' סלונים ב"ב בכנס הפתיחה של "חודש טהרת המידות תשס"ח .נמסר ונערך ע"י מנהל הת"ת הרב חיים פריד.)
