כושית

שוב היא חזרה עם דמעות בעיניים.

"הן שוב צחקו עלי בהפסקה."

איזו אמא יכולה להשאר שוות נפש מול כאב של ילדתה?

אני מירב. אמא ל7 ילדים מדהימים ו-כהי עור. סבי וסבתי עלו ארצה באחת מהעליות המפורסמות אחרי קום המדינה . הם הגיעו עם כל הבגדים המסורתיים, עם ספרי התורה בידיים, ירדו מהמטוס ונישקו את אדמת נמל התעופה שכ"כ חיכו לפגוש אחרי גלות ארוכה בנכר.

אנחנו גאים מאוד במסורת המפוארת שלנו, בטקסים המיוחדים לעדה ובזיכרונות העשירים של הדור ההוא מיבשת אחרת, רחוקה וחמה.

מימי, האמצעית שלי דומה מאוד לסבא של בעלי. גם בתווים וגם בצבע העור. היא כהה. כהה מאוד.

כושית.

כן. השנה מימי בת ה7 למדה מושג חדש.

יעל, חברתה המתוקה לכיתה החליטה שצבע העור של מימי דוקר לה בעיניים.

בפעם הראשונה חיבקתי את מימי והסברתי לה שילדה שפוגעת בחברה עושה זאת כי רע לה בפנים ממשהו אחר.

" את הרי כזו טובת לב וותרנית, מימי" אמרתי לה. " את האחרונה שתעשה רע למישהי. כנראה שקשה ליעל עם משהו בבית או בכיתה והיא מוציאה את זה עלייך".

נישקתי אותה והתפללתי שהארוע ישכח בתהום הנשיה של תמימות גיל ה7.

אבל למחרת שוב חזרה מימי בוכיה וגם בשבוע לאחר מכן.

התקשרתי לגברת אריאל, היועצת של הכיתות הנמוכות וביקשתי את עזרתה.  הרגשתי שאני צריכה לתת למימי כלים שיעזרו לה באופן קבוע ולא לטפל נקודתית בעלבון.

גברת אריאל היתה נחמדה מאוד ועזרה לי להבין שילדים נעזרים בסטריאוטיפים כדי למיין את העולם שסביבם ולעשות בו סדר. אין כל רע בלתייג אנשים כגבוהים ונמוכים, כהים ובהירים, ירושלמים או בני ברקים. הבעיה מתחילה כשמייחסים לאחת הקטגוריות תכונות שליליות בלבד.

דבר ראשון היא הסבירה, עשית את המעשה הנכון ונתת למימי הרגשה שהיא אהובה בכל מצב . כשיש לילד הרגשה שמקבלים אותו איך שהוא ואוהבים אותו תמיד, יש לו את הכוח להתמודד מול סיטואציות מורכבות במהלך החיים.

היא חילקה את התגובה ל4 חלקים:

בשלב הראשון יש להביע הזדהות עם הילד.

"עברת חוויה לא נעימה, מימי. מה הרגשת?"

ואם הילדה לא תצליח לבטא את התחושות שלה לעזור לה:

כעסת על יעל? נפגעת? אולי הרגשת חסרת אונים? הרגשת אשמה?שונה?זרה?

בשלב השני לאחר שמימי תרגע אפשר לפנות אל השכל ולהסביר לה

שצבע עור לא מחבר בין ילדים ,אלא תחביבים משותפים, חברות, מידות טובות.

בשלב השלישי נדון בתגובה שלה לפעם הבאה . " מה תעשי אם יעל תקרא לך שוב כושית?"

ולסיום– נעלה את ערך צבע העור הכהה בעיני הילדה.

" את יודעת כמה אנשים היו רוצים להראות שזופים כמוך? אנשים חושבים שגוון כהה הוא מחמיא ויפה. הם היו רוצים שיהיו להם תלתלים יפים כמו שלך."

סיימתי את השיחה ופניתי לחדרה של מימי המקסימה שלי שהיתה עסוקה בסידור בית הפליימוביל החדש שקנינו לחנוכה. בין הדמויות ש'ישבו' בצוותא סביב שולחנון הפלסטיק הזעיר שבקומה הראשונה הבחנתי בדמות ילד "פליימוביל" "כהה עור" על ראשו חבשה מימי כתר ו'ביחד' עם חבריו הצבעוניים שרה וזימרה בשמחה, "היום יומולדת , היום יומולדת, היום יומולדת ליצחק…"

עכשיו, כשאני רואה איך היא משחקת יפה , שוכחת תוך דקות ספורות עלבון ופגיעה, אני בטוחה שמימי שלי תצליח לגדול מתוך הניסיון הזה ואני אצמח יחד איתה.